המסע של פרוונה-רוי אגיסון 

פרוונה היא ילדה בת 13 אשר חייה באפגניסטן בזמן שהטליבאן שלט במדינה והפגין טרור.

הטליבאן הוא מילצייה אפגנית אשר הייתה בעלת רעיונות מסויימים לגבי אופן ניהול העניינים. כלומר הם בעיקר נגד נשים והם הורו לכל הילדות והנשים להישאר בתוך הבתים,הם אסרו על ילדות ללכת לבית הספר ולכן פרוונה נאלצה לעזוב את בית הספר בכיתה ו'. הטליבאן כבש את עיר הבירה קאבול בספטמבר 1996 והטליבאן סולק מן השלטון בסתיו 2001.

באפגניסטן הייתה מלחמה שנמשכה כ-20 שנה,כפול ממשך חייה של פרוונה. פירוש המילה טליבאן הוא ''חכמי דת'' .

אביה של פרוונה עבד בשוק במכירות ומפני שהוא למד באוניברסיטה בלונדון ידע לקרוא ולכתוב ולכן קרא מכתבים של אחרים ובכך שילמו לו. פרוונה הצטרפה אל אביה לעבודה בכל יום בכדי לעזור לו ללכת מפני שהיה קטוע רגל. בכל יום פרוונה פרסה שמיכה על הקרקע הקשה של השוק וניסתה להסתיר את פנייה והתכווץ מפני אנשי הטליבאן שעברו בשוק וזאת מפני שלבנות היה אסור להסתובב בחוץ . לאחר שאביה סיים לעבוד,פרוונה אספה את כל החפצים הקטנים שניסו למכור . הם מכרו מה שיכלו כמו כל האפגנים אז. 

כאשר רבה פרוונה עם אחותה הבכורה נוריה,אמה לרוב תמכה בנוריה ופרוונה הייתה מתרגזת ואפילו שונאת את אמה. אך פעם אחת היא הניחה את כעסה בצד לאחר שראתה את הכאב על פנייה של אמה כאדר נוריה סיפרה לה על אחיה הבכור חוסיין שנהרג כאשר היה בן 14 בלבד ממוקש. אמא ואבא אף פעם לא דיברו על הנושא הזה מרוב הכאב. כאשר יש נושא כואב שלהוריי קשה לדבר עליו אני גם מניח להם ומנסה בהזדמנות אחרת לשאול ולדבר.לפי דעתי לא צריך ללחוץ על בן שקשה לו באיזשהו מצב שבו הוא עלול להישבר ולכן אני מסכים עם פרוונה והמעשה שעשתה .

פרוונה אהבה כאשר אביה היה מספר סיפורים על אפגניסטן וזאת מפני שהיה מורה להיסטוריה. אוכל לספר על עצמי שאני גם אוהב סיפורים הקשורים למדינה ואני מזדהה עם פרוונה בנוגע לסקרנותה. חשוב מאוד לדעת ולהשכיל אם רוצים להתקדם בחיים. 

יום אחד נכנסו הטליבאן בשעה שמשפחתה של פרוונה אכלו ולקחו את אביה. אמה קמה בניסיון להכות את החיילים אך ללא הצלחה ונפלה על הרצפה ולאחר מכן פרוונה קמה גם והכתה את החיילים אך ללא הצלחה. ואני חושב לעצמי בלב בזמן שאני קורא את הפסקה - איך אנשים יכולים להיות בלי לב ולפרוץ הביתה,לחטוף בן אדם,להכות נשים ולהרוס רכוש. רק פראי אדם יכולים לעשות מעשה כזה נבזי.

וכך עבר הזמן והמשפחה החלה לדון בנוגע לעתידם,כלומר בנוגע לעתיד של נוריה. הם החליטו כי נוריה צריכה להתחתן והם נוסעים למזאר (מקום באפגניסטן שהטליבאן עוד לא כבש) אך פרוונה סירבה והתחצפה לאמה ומפני שהתחצפה וכעסה אמה החליטה להשאירה בבית עם דודה וירה . בפעם הראשונה שאני לא מסכים עם פרוונה זה במצב הזה,פרוונה עוד ילדה קטנה שנתונה בידיי הורייה ולכן היא הייתה צריכה להקשיב לאמה ולנסוע איתה בכל מצב ולא להקשות עלייה במצב הנוכחי אך פרוונה לא עשתה זאת ואני מאוכזב ממנה.

הוא חזר! אבא חזר! אבא של פרוונה חזר עם עוד שני אנשים שעזרו לו להגיע הביתה מפני שלא יכל ללכת. פרוונה כל כך התגעגעה אליו והיא נשכבה ליד המזרן של אבא נצמדה אליו ובכתה. אבא היה חולה מאוד וגברת וירה חיפשה תרופה לאבא ופרוונה עבדה קשה בשביל לקנות אותה. וואו כמה אני שמח בשביל פרוונה,כמה אני מתרגש עבורה שסוף סוף משהו שרצתה כל כך הרבה זמן,משהו שחשוב וקרוב ללבה מתגשם.סוף סוף פרוונה לא תהייה לבד ויהיה מי שיהיה איתה כלומר מבוגר אחראי.

זמן מאוחר יותר,דודה וירה ונכתדה כבר עזבו לפקיסטן ופרוונה ואביה עזבו עם עוד קבוצה של אנשים לכיוון הצפון בעקבות המשפחה. אך עם הזמן אבא הרגיש כי הוא הולך למות והרגע הזה באמת הגיע.אני חושב שזה היה רגע שבירה של פרוונה ואני אישית לא הייתי מצילח להתמודד עם המצב והייתי נשבר. אך פרוונה רצתה שקט ולאחר מכן קברה את אביה והמשיכה בדרכה . 

בנוסף לכל ההתנהגות של פרוונה כלפי הוריה,בין אם זה טוב או רע ,פרוונה השתמשה תמיד במשפטים שאביה היה אומר לה לדוגמה : לאחר שאביה של פרוונה נפטר,פרוונה המשיכה בדרכה בגבעות של אפגניסטן ופגשה מישהי שהוציאה קולות אשר הציקו לפרוונה,פרוונה רצתה להכות אותה אך רגע לפני ראתה בעייני האישה כי יש לאישה מבט של אדם מת ואביה תמיד אמר ''יש אנשים מתים לפני שהם מתים.''

במהלך הסיפור נתקלתי לא פעם אחת בסצנות שבהם פרוונה התמודדה עם קשיים בצורות שונות.

במקרה אחד,כאשר אמה של פרוונה,נוריה,מרים ועלי עזבו למזאר, נשארה פרוונה עם דודה וירה ונכתדה לבד בבית וכמו בכל יום פרוונה יצאה לעבוד וכאשר רצתה לחזור ירד גשם אז פרוונה הלכה להתחבא ושמעה קול של בכי חלש,היא ניסתה להתקרב ומצאה שם מישהי ששמה הומה אך האישה לא דיברה הרבה ובכל זאת הלכה עם פרוונה לביתה,בביתה של פרוונה דודה וירה טיפלה בהומה ולאחר מכן הומה סיפרה את סיפורה ואמרה כי הטליבאן כבשו את מזאר,המקום שאליו נסעו בני משפחתה של פרוונה. פרוונה שקעה בדיכאון ושכבה יומיים שלמים על המזרן בדיוק כמו שאמה עשתה כשלקחו את אביה של פרוונה.

מקרה נוסף שפרוונה נקלעה עליו היה כאשר לא היה אוכל ומים ופרוונה הייתה במסע עם אסיף וחסן והם מצאו כפר קטן ובשביל לקבל קצת מים ומזון הם היו צריכים לעבוד אך מפני שחסן הוא תינוק ואסיף הוא קטוע רגל הם לא יכלו לעשות שום מאמץ אז פרוונה עבדה בשביל שלושה והיא ניקתה את הלול מלשלשת יונים ותרנגולות עם קרש ולבסוף קיבלה מנה אחת של אוכל המספיקה רק לבן אדם אחד. מה שאסיף וחסן לא ידעו אלא אסיף גילה אחר כך שהיה בלול ביצים שהאיכר שכח ופרוונה לא רצתה לקחת כי אביה לימד אותה כי אסור לגנוב.בסופו של דבר לאחר שפרוונה עשתה עמה חשבון נפש ואסיף שיכנע אותה היא לקחה את הביצים ונתנה אותם לחסן שייאכל.

כאשר אני נקלה למצב שבו אני צריך להתמודד עם משהו אני תמיד חושב כיצד אוכל לעשות זאת בדרך הקלה ביותר כלומר כיצד אוכל לפתור זאת מבלי להיקלע לבעיה שום פעם או להסתבך עם המצב.

אוכל לספר כי כאשר טסתי ללונדון הייתה לי בעיה עם האוכל וקצת עם השפה בגלל המבטא של האנגלים אך לאחר מכן התרגלתי בעזרת אנשים שעזרו לי להבין את מה שדיברו איתי וכך הצלחתי להתמודד עם הקושי.

בנוסף לכך,הייתי מצפה מפרוונה לא לוותר אף פעם כאשר יש קושי אלא תמיד להמשיך ולנסות ושתמיד תהייה תקווה!

בתקופת הטליבאן באפגניסטן,הכלכלה הייתה במצב גרוע ומשפחות לא יכלו להתקייים וכולם היו עניים בלי כסף שיספיק ללחם ולכן לאחר שלקחו את אביה של פרוונה היא הייתה צריכה לצאת לעבוד כי אף אחד אחר לא יכל לעבוד.

לפרוונה הייתה חברה שגם היא התחפשה לבן שהציעה לה ללכת לעבוד במקום שעושים יותר כסף במכירות ופרוונה הסכימה אך כשהגיעה למקום היא היססה מפני שזאת הייתה עבודה שלא רצתה לעשות אך הייתה חייבת.העבודה הייתה להוציא עצמות של בני אדם מקברים.

כאשר הגיעה הביתה ,סיפרה פרוונה לאמה על העבודה ואמה לא הסכימה לה לעשות זאת אך פרוונה פשוט הייתה חייבת להביא כסף הביתה בשביל להאכיל את האחים הקטנים שלה . פרוונה התלבטה עם לא להיכנס לחיים הפרטיים של אחרים ולהרוס את קבריהם או להאכיל האחים שלה וכמובן שבחרה להאכיל את האחים הקטנים שלה.

לפי דעתי פרוונה עשתה בשכל ובהגיון כאשר רק רצתה שהאחים הקטנים שלה יחייו בצורה יותר טובה,לא מורעבים,לא חסרי כל ומאושרים יותר.

כאשר פרוונה עבדה בבית הקברות כדי להוציא עצמות היא הייתה צריכה שירותים והיה בניין סמוך שבו הייתה יכולה לעשות את צרכייה אך פעם כאשר למדה בבית הספר בא מישהו מהאו''ם והסביר כי חיילים מניחים בבניינים צעצועים או חפצים שהם בעצם פצצות והדילמה של פרוונה הייתה  אם לחכות עד שתחזור הביתה אך זה לא בא בחשבון כי היא לא תוכל להתאפק.

אפשרות שנייה הייתה ללכת לשירותים בחוץ אבל אנשים יראו אותה ולהבין שהיא ילדה ולא ילד. אפשרות שלישית הייתה לצעוד פנימה אל תוך החשיכה, ללכת לשירותים בפרטיות ולקוות שהיא לא תתפוץץ. לבסוף פרוונה בחרה באפשרות האחרונה וחזרה שלמה .

לפי דעתי המסר של הסיפור הוא לא לאבד תקווה ! 

כלומר תמיד לראות מה אוכל לעשות בשביל שהעתיד יהיה יותר טוב או מה אוכל לעשות בשביל להמשיך בדרך.

בסיפור עצמו פרוונה עשתה זאת כאשר הלכה וחיפשה את מי שנשאר ממשפחתה ואף פעם לא ויתרה למרות שהיו לה נקודות שבירה ולבסוף מצאה את אמה . אם פרוונה הייתה נשארת בקאבול היא לעולם לא הייתה מתייחדת עם משפחתה ולכן הייתה נשארת לבד והייתה עלולה למות.

במהלך הקריאה אהבתי במיוחד משפט שאמר אביה של פרוונה לפרוונה כאשר לימד אותה גאוגרפיה או מדעים.

המשפט היה ''העולם הוא הכיתה שלנו'' -כלומר שאנחנו נמצאים במקום שבו תוכל ללמוד בכל רגע נתון משהו חדש על עצמך,על הסביבה שלך,על איך החיים מתנהלים וכיצד לפעול-בדיוק כמו בכיתה בבית הספר שבה לומדים דברים חדשים בכל שיעור ושיעור.

משפט נוסף שאהבתי במיוחד הוא משפט שגם אותו אמר אביה של פרוונה לפרוונה והמשפט הוא ''אם נעצור,נמות'' כלומר שאף פעם אסור לנו לעצור ולאבד תקווה,אלא תמיד להיות בראש מורם ולהמשיך קדימה בשביל להמשיך את החיים כי אם נעצור שום דבר אחר לא ימשיך קדימה.

פרוונה- הייתה נערב בת 11 כאשר הטליבאן השתלט על אפגניסטן.

לפרוונה אמא,אבא,אחות בכורה ששמה נוריה,אחות קטנה ששמה מרים ואח קטן ששמו עלי ובנוסף לכך היה לה פעם אח בכור ששמו חוסיין אך הוא נהרג בהתפוצצות מוקש.

פרוונה היא ילדה חרוצה אשר תמיד עזרה לאביה להגיע לעבודה ולחזור ממנה,פרוונה עזרה במטלות הבית,עזרה עם האחים הקטנים ולימדה אותם דברים חדשים.

כאשר התחילה המלחמה בקרבתה אביה נלקח ולאחר מכן משפחתה עזבה את הבית ולבסוף אביה מת כאשר חזר ונסע עמה לחפש את המשפחה.

אמא- אמה של פרוונה,עזבה את הבית כאשר נסעה עם אחותה הבכורה של פרוונה למזאר לחתן אותה. סיימה אוניברסיטה בלונדון,יש לה בעל וארבעה ילדים.

אבא-אביה של פרוונה,אדם משכיל אשר סיים אוניברסיטה בלונדון,מורה להיסטוריה בבית הספר,נלקח על ידי הטליבאן אך חזר בסופו של דבר. יש לו אישה וארבעה ילדים.

נוריה-תלמידת תיכון,אחותה הבכורה של פרוונה,רבה תמיד עם פרוונה וגורמת לוויכוחים עמה. 

מרים-אחותה הצעירה של פרוונה.

עלי-אחיה הצעיר של פרוונה.

שאויזה-חברתה הטובה ביותר של פרוונה,עבדה איתה ביחד בשוק כאשר נלקח אביה של פרוונה על ידי הטליבאן. 

דודה וירה- חברה של אמה של פרוונה,אישה בארגון למען נשים,כותבת כתבי עת שיפורסמו בעתיד,יש לה נכדה והיא עברה לגור עם משפחתה של פרוונה כאשר אביה נלקח על ידי הטליבאן.

אסיף-ילד בן 10 אשר פרוונה מצאה במערה ,ילד עקשן שלא אהב בהתחלה את פרוונה ,קטוע רגל מפני שנפע בהתפוצצות מוקש,חי עם דודו אך ברח כי הכה אותו.

חסן-תינוק שפרוונה מצאה במסעה בכפר נטוש,פרוונה אימצה אותו והייתה לו כמו אמא\אחות.

לילה-ילדה שמצאה את פרוונה,אסיף וחסן כאשר נקלעו לבעיה בתוך שדה של מוקשים,ילדה בת 8,יש לה סבתא אך הסבתא נהרגה ולבסוף לילה נדדה איתם. הייתה כמו אחותם של פרוונה חסן ואסיף.

ולסיכום ,אוכל להגיד שלמדתי רבות מספר זה,למדתי על התקופה,על מה שהתרחש באפגניסטן,על המציאות הנוראה שתקפה נשים ילדים וגברים ,למדתי כיצד אנשים מתמודדין במצבים כאלה,כיצד לא לאבד תקווה אלא להמשיך הלאה תמיד.

אהבתי מאוד את הסיפור והוא נגע לליבי מפני שמדובר על ילדה בת גילי כמעט אשר עברה מסעות שאפילו אנשים מבוגרים לא תמיד שורדים.

הבנתי כמה נשים היו בעלות מעמד נמוך וכמה קשה היה להיות אישה פעם בארצות ערב.

בנוסף לכך למדתי גם על ארגון שדגל ברעיון שלפי דעתי הוא בעל משמעות לא מציאותית שדוגלת בהוצאה להורג של אנשים חפים מפשע אשר חיים בצורה שונה מהם.